החלטה בתיק מ"ת 32924-02-11

בין הימים 2.2.2011 ו-17.2.2011 הוגשו בבית משפט זה 20 כתבי אישום כנגד 24 נאשמים, שעניינם עבירות בנשק. המשיב (המבקש את פסילתי עתה) מופיע כנאשם בשניים מכתבי אישום אלה. אשר לאישום האחד המיוחס למשיב, עניינו בעבירות שנעשו, לכאורה, במסגרת 'חברותו' ב'רשת' או 'ארגון', שבראשו/ה עמד באסל מוקטרן (שאף הוא מן הנאשמים בפרשה). האישום השני עניינו גניבת רוס"ר M-16 מבסיס צה"ל, בידי המשיב ובידי אדם נוסף (העומד לדין בבית דין צבאי). עם המשיב הובאו לדין בתיק השני שלושה נאשמים נוספים, שמעורבותם היתה לאחר מעשה. אלה הודו בינתיים, הורשעו ודינם נגזר.

עם הגשת כתבי האישום ביקשה המאשימה לעצור את כלל הנאשמים, ובהם המשיב. 7 מן הבקשות הונחו על שולחנו של כב' השופט קולה, כשופט תורן. היתר (שהוגשו בשבוע שבא לאחר מכן) הונחו על שולחני, כשופט תורן.

עם הגשת הבקשות למעצר עד תום הליכים סברתי, כי ראוי לאחד את הדיון בכלל הבקשות. הטעם שביסודה של מסקנתי זו נעוץ היה בכך, שעשויה להיות נגיעה בעלת משמעות לכלל החומר שבפרשה, לכל אחד ואחד מן הנאשמים, כיוון שמרבית הראיות שבידי המאשימה עניינן האזנות סתר לשיחות טלפון של מי שהמאשימה רואה בו כראש הרשת או הארגון (באסל מוקטרן), עם כלל הנאשמים. בשיחות אלה, כך טענה המאשימה, משוחחים הדוברים בשפת קוד שיצרו, על מנת לחמוק משלטונות האכיפה. התבוננות בחומר החקירה כולו עשויה היתה, כך סברתי, ליתן תמונת מצב אמיתית, ממנה ניתן לגזור מסקנה אודות קיומה או העדרה של תשתית ראיה לכאורה להוכחת האישום ביחס לכל אחד ואחד מן הנאשמים. מכאן באה החלטתי, לאחד את הדיון בכל הבקשות שהובאו בפניי, על מנת שתידונה יחדיו. עוד אעיר, כי בדיעבד, לאחר שעיינתי בכלל החומר הבינותי, כי לעיון בכלל החומר חשיבות רבה, לא רק משום השימוש החוזר בשפת הקוד בכל השיחות כולן, כי אם משום שבשיחות השונות מזכירים חברי הרשת זה את שמו של זה, ללמדך כי כולם אכן השתייכו לאותו קשר פסול עם באסל מוקטרן הנ"ל. מלים אחרות, עיון בהאזנות סתר, שקיים באסל מוקטרן עם המשיב לבדו (לשם הדוגמא), יכול ולא היה מבסס דבר וחצי דבר, משום השימוש במילות הקוד, שאין אתה יכול להבינן כי אם מתוך השיחות הרבות שקיימו כלל הנאשמים עם אותו באסל, ואם מתוך חיבור אבני התצרף כולן כדי תמונה אחת. אגב כך אומר, כי בידי חלק מן הנאשמים גם נמצאו כלי נשק, חלקי נשק, תחמושת ואבזרי נשק שונים, וגם אלה מחזקים את המסקנה בדבר טיב עיסוקה של הרשת, עיסוק אסור בכלי נשק, אף ששיחותיהם נסבו סביב "מכוניות", "ראש סוס", "תערובת" ועוד כיוצא באלה מילים תמימות לכאורה. מלים אחרות, כלל החומר כולה, המכיל ארגזים אחדים, מהווה חומר חקירה ביחס לכל אחד ואחד מן הנאשמים, באשר גם אם לא כל נייר ונייר מזכיר איזה מן הנאשמים. אותו חומר חקירה נרחב ישמש, בבוא העת, על מנת להוכיח את קיומה של הרשת, שפעלה כשם שפעלה, בשפת סתרים שהגו חבריה וגו'.

לשם שמיעת הבקשות כולן במאוחד קבעתי מועד דיון, וזימנתי את כלל הנאשמים. לשם כך הוקצה אחד האולמות הגדולים בבית המשפט, על מנת שיכיל את כלל הנאשמים ועורכי דינם. ואמנם החילותי לשמוע את הבקשות, כשקודם לכן הניחה המאשימה, לפי בקשתי, את עיקרי הטיעון שלה בכתב ביחס לכל אחד מן הנאשמים. שמיעת הבקשות ארכה שעות ארוכות. בשלב כלשהו, משנוכחתי לדעת כי יש מעורכי הדין שלא התייצבו לדיון, הפסקתי את הדיון, והודעתי כי אזמן את בעלי הדין שטרם נשמעו, למועד קרוב.

בין לבין הניחה המאשימה את כלל חומר הראיה כולו לעיוני ולעיונו של כב' השופט א' קולה, ובעצה אחת מצאנו לזמן את בעלי הדין לישיבות גישור שתתקיימנה בפני שנינו יחדיו. בעלי הדין זומנו בזה אחר זה, ונתקיימו שיחות גישור עם עורכי הדין מצד התביעה וההגנה, על מנת לבחון אפשרות להגעה להסדרי טיעון.

ישיבות הגישור הולידו הסדרי טיעון בתיקים אחדים, שהגיעו אחר כך להכרעתו של מותב אחר (כב' סגן הנשיא ת' כתילי). נאשמים שעניינם לא נסתיים בדרך זו - נמשך ההליך הנוגע למעצרם עד תום הליכים, וביחס למרביתם ניתנו בינתיים החלטות.

את הבקשה למעצרו של המשיב זימנתי ליום 23.3.2011, אלא שהוא לא התייצב לדיון. תחתיו הוא שלח עו"ד מטעמו, על מנת להודיעני כי לא יוכל להתייצב לדיון, בשל בעיה אישית הנוגעת לאשתו. על כן דחיתי הדיון לבוקר זה (30.3.2011).

בפתח הדיון ביקש עוה"ד רפי מסאלחה כי אפסול עצמי מלשמוע את הבקשה. הוא טוען, כי הליך הגישור איננו מעוגן בחוק. הוא טוען, כי הגישור נעשה בטרם נחשף בית המשפט לכלל חומר הראיה, שכן הוא נעשה בטרם נתקיים הדיון בבקשת המעצר של מרשו. הוא טוען עוד, כי הגישור לא נעשה על דעתו. הוא סבור, כי לבית משפט זה דיעה קדומה ביחס למשיב, כיוון שכבר נתן את דעתו ביחס לנאשמים אחרים בפרשה.

את בקשתו של הסניגור המלומד דחיתי על אתר, והודעתי כי את נימוקי אתן בהקדם. אחר כך באה בקשתו לעכב את הדיון בבקשה, ולבקשתו זו נעניתי. עתה הנני נותן את טעמיי להחלטה שלא לפסול עצמי.

ראשית להליך הגישור ככלל. ובכן אף שדברי הסניגור, לפיהם החוק החרות איננו קובע מסגרת להליך הגישור, אולי נכונים, הליך הגישור מתקיים בבתי המשפט לרוב, גם בהליכים פליליים, דרך כלל בפני השופט שבפניו נשמעת בקשה למעצר עד תום הליכים, שאז הוא נחשף לכלל חומר הראיה, ויכול לגשר בין בעלי הדין, על יסוד חומר הראיה. לא ארחיב עוד בסוגיה, לבד מכך שאומר, שהליך זה עשוי להיות מבורך, והתייעלות איננה מילת גנאי, כפי שמבקש הסניגור הנכבד לטעון עתה, ובלבד שהליך הגישור לא ייעשה בידי המותב, שסופו של יום ישב בדינו של הנאשם.

לטענת הסניגור, לפיה הגישור נעשה בלא שבית המשפט נחשף לחומר החקירה, אין כל שחר. כאמור, בטרם כינסנו את ישיבות הגישור טרחנו ועיינו בכלל חומר החקירה, על מנת שנוכל לומר את דברינו לבעלי הדין.

עוד טוען עוה"ד רפי מסאלחה הנכבד, כי הגישור נעשה שלא על דעתו. אף זו הינה טענה חסרת שחר מיסודה, טענה שאיננה מתיישבת עם נטילת חלק פעיל, ומתוך רצון, בישיבות הגישור. אזכיר, כי עוה"ד רפי מסאלחה מייצג בפרשה זו הן את המשיב שלפניי (עואנה) והן נאשם נוסף (שבינתיים נעצר בידי עד תום הליכים). בישיבת הגישור עלה עניינם של שני נאשמים אלה. לא זו בלבד שעוה"ד רפי מסאלחה לא אמר דבר וחצי דבר נגד הליך הגישור בכלל, או הליך הגישור אליו זומן בפרט, כי אם הוא נטל בו חלק פעיל, כאמור. הוא שמע את הצעתנו ביחס לנאשם האחר אותו הוא מייצג, ועל אתר השיב בשלילה. אשר למשיב שלפניי הוא שמע את הצעתנו, וציין כי היא הצעה סבירה לפי ראות עיניו, וביקש להיוועץ עם מרשו. לאחר זמן הוא שב עם תשובה שלילית, ובכך תם העניין.

מכאן אני בא לטענתו של הסניגור אודות קיומה של דיעה קדומה ביחס למשיב, כיוון שנחשפתי לכלל החומר. טענה זו לאו טענה היא. כאמור, עשרים בקשות למעצר עד תום הליכים הוגשו לבית משפט זה באותה פרשה. לגישת עוה"ד רפי מסאלחה היה הכרח "לפזרם" בין כלל שופטי בית המשפט, על מנת שכל בקשה תישמע אצל שופט אחר. לדאבוננו אין שופטים כמספר הזה בבית המשפט המחוזי בנצרת. מכל מקום, לא רק שאינני רואה חסרון בחשיפה לכלל החומר, כי אם יתרון הנני רואה בה, וכשם שהסברתי למעלה, החשיפה לכלל החומר הנוגע לפרשה נתנה בידי אפשרות להתבונן על התמונה בכללה. ודאי שאינני רואה בכך משום חשש למשוא משוא פנים כלפי המשיב. גם העובדה, שביחס למשיבים אחרים כבר נתתי החלטה, ואת חלקם הארי עצרתי לאחר שמצאתי קיומה של תשתית ראיה לכאורה, אין משום חשש למשוא פנים כלפי המשיב. אין מדובר בשמיעת עדים וקביעת מהימנות של עדותם ושקילת משקלן של שאר ראיות, כי אם בחינה לכאורית, הנעשית בשלב מוקדם זה של ההתדיינות, על מנת לבחון אם יש בחומר החקירה על מנת לבסס לכאורה את יסודותיהם של סעיפי העבירה המיוחסים לנאשמים.

אינני יכול שלא לסיים החלטה זו בלא להביע את התרשמותי מכך, שבקשתו של עוה"ד רפי מסאלחה לא באה כי אם לאחר שנכח בכך, שנאשמים אחרים שהובאו בפניי נעצרו עד תום הליכים (במאמר מוסגר אציין, כי דווקא הנאשמים שהובאו עמו לדין בקשר עם גניבת הרוס"ר - שוחררו על ידי למעצר בית), משום חששו שמא ייעצר גם מרשו כשם שנעצרו אחרים. טעם זה איננו מן הטעמים המצדיקים פסילה. העובדה שנחשפתי לחומר הראיה אינה, כאמור, חסרון כי אם יתרון. אדרבא, כאמור, ביחס לכל אחד מן הנאשמים בפרשה, ובהם המשיב, מהווה כלל החומר כולו בבחינת "חומר חקירה", העשוי לבסס את יסודותיהן של עבירות הנשק. גם העובדה ששמעתי את בקשות המעצר של אחרים ונעניתי לחלקן הארי אינה בבחינת עילה לפסילה. לא חשש ממשי למשוא פנים יש כאן, כי אם רצונו של עוה"ד רפי מסאלחה לבחור במותב אחר.

הבקשה נדחית אפוא.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ד  אדר ב תשע"א, 30/03/2011 במעמד הנוכחים.